<h1>סמ"ג עשין סימן קפ"ג</h1>
<h2>דף לו.</h2>
כל קרבנות בהמה שיקריב היחיד בין חובה בין נדבה סומך עליהן כשהן חיין חוץ מן הבכור והמעשר והפסח שנאמר וסמך ידו על ראש קרבנו ואמרו רבותינו בפרק שתי מדות (מנחות צ"ב ב') שכל הקרבנות במשמע חוץ מפסח ובכור ומעשר, והעוף אינו טעון סמיכה (ע"פ לשון רמב"ם מעשה הקרבנות פ"ג הל' ו'—ז'). עוד שנינו בפרק שתי מדות במסכת מנחות (צ"ג א') הכל סומכין חוץ מחרש שוטה וקטן ונכרי ועבד ואשה וסומא, ואין השליח סומך שאין סמיכה אלא בבעלים כדתניא בגמרא (צ"ג ב') וסמך ידו ולא יד אשתו
ולא יד עבדו ולא יד שלוחו (ע"פ רמב"ם שם ה"ח). והסמיכה על הראש בשתי ידים בכל כחו (ע"פ רמב"ם שם הי"ג) שנאמר (ויקרא א' ד') וסמך (את) ידו על ראש העולה וידו בשתי ידים ר"ל כמו שנאמר (ויקרא ט"ז כ"א) וסמך אהרן את שתי ידיו ובמקום שסומכין שוחטין שתכף לסמיכה שחיטה שנאמר וסמך ושחט (מנחות צ"ג ב'). שנינו שם (צ"ב א') שהיורש סומך בקרבן אביו שמת אחר שהפרישו ומביא
נסכיו ומימר. עוד שם שכל קרבנות הציבור אין בהן סמיכה חוץ מפר הבא על כל המצות ושעיר המשתלח. ואומר שם (צ"ג ב') שהסמיכה שירי מצוה שהרי כתוב (ויקרא י"ז י"א) כי הדם הוא בנפש יכפר ואם לא סמך מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכן בתנופה. כבר בארנו שבמקום ששוחט סומך והקרבן ששחיטתו בצפון שם סומך ופני הסומך למערב ומניח שתי ידיו בין שתי קרניו ומתודה כעין שמצינו בסמיכתו של אהרן ואומר חטאתי עויתי פשעתי ועשיתי כך וכך, על חטאת עון חטאת ועל אשם עון אשם ועל עולה עשה ולאו הניתק לעשה (עי' רמב"ם שם הל' י"ד—ט"ו) כדאיתא ביומא פרק אמר להם הממונה (ל"ו א') אבל (לא) על השלמים
אומר רבינו משה (שם) שנראה לו שאין שם וידוי אלא דבר שבח, והשלמים בכל מקום שירצה לשחוט יסמוך (שם).
